בנם של שמחה ומאיר הכהן. נולד ביום כ"ה בתשרי תשנ"ט (15.10.1998) בפתח תקווה. אח קטן לברק וספיר.

אור גדל והתחנך במועצה המקומית שוהם, הסמוכה לנמל התעופה "בן גוריון", אליה עבר עם משפחתו כשהיה בן שלוש. הוא למד בבית הספר היסודי "אבני החושן" ובישיבה התיכונית "אורט שלהבת" בעיר, שם בחר ללמוד במגמת הביולוגיה.

ילד חכם, חייכן ומלא שמחת חיים, בעל תחומי עניין רבים וראש יצירתי שרקם רעיונות בלי סוף. אחת המורות שלו סיפרה: "בתור מורה תמיד העלית לי חיוך. היה בך שילוב של שובבות, רגישות, אחריות ודאגה לסובבים אותך, ועם כל הצחוק וההומור המעולה הקפדת מאוד בכבוד החברים והמורים".

אחרי שעות הלימודים הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא" ובהמשך שימש גם כמדריך בתנועה. במהלך לימודיו בתיכון כתב: "אני לא מבין את הרעיון של ההורים שלי. אני הולך להתנדבות ואז הם כועסים עלי למה אני הולך. איפה החינוך של התרומה? החשיבה על האחר? אני מקווה שמתישהו בחיים שלי ההורים שלי יבינו אותי ומה אני רוצה לעשות בחיים (חינוך) ויבינו שזה הדבר הכי חשוב מבחינתי, והלימודים בעדיפות פחותה יותר".

עם סיום לימודיו בתיכון, הצטרף לישיבת ההסדר "מעלה גלבוע" בקיבוץ מעלה גלבוע שממערב לבית שאן. הוא למד שם במשך שנה וחצי.

ב-2018 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. לאחר סיום ההכשרה יצא לקורס מפקדי טנקים ולאחריו שימש כמש"ק הדרכה בבסיס שיזפון. במסגרת תפקידו הדריך מפקדים והיה אחראי לביצוע תרגילים.

כשהגיע מועד השחרור שלו, חתם לחמישה חודשי קבע ובמהלכם שימש כנגד הדרכה. במאי 2021 השתחרר מהצבא.

לאחר השחרור, התנדב בגרעין חברתי בעכו. הוא היה ממקימי הגרעין, שנועד לקרב בין דתיים לחילוניים בעיר.

בהמשך, יצא לטיול ארוך בהודו ובתאילנד. כשחזר מהטיול, התחיל ללמוד בחוג לפסיכולוגיה ופילוסופיה של אוניברסיטת "בן גוריון בנגב" בבאר שבע. הוא בלט בחוכמתו וביכולתו להבין לעומק את נפש האדם, וזכה לאהבתם ולהערכתם של הסטודנטים והמרצים.

במהלך השנה, הקליט פודקאסט בשם "מבוא לפסיכולוגיה בגרוש", אשר התבסס על תכני הקורס "מבוא לפסיכולוגיה". הפודקאסט הצליח מאוד, סטודנטים רבים נעזרו בו לטובת למידה למבחנים והמרצים העידו כי התוכן המועבר בו הוא ברמה גבוהה ביותר. אחד המרצים אמר: "זה מקרה שאור התלמיד ואני המרצה, בקלות זה יכול היה להיות הפוך".

במקביל ללימודיו, אור התנדב בעמותת "ית"ד" – מסגרת חברתית לילדים ולבוגרים עם תסמונת דאון, וכן בבית הדיור השיקומי "גיא הרים" לצעירים המתמודדים עם אתגרים נפשיים.

אור שילב באופיו עומק ורוח שטות, רצינות והומור. תמיד עורר דיונים עמוקים ומעניינים, שאל שאלות קשות, הסתקרן וביקש ללמוד. לכל מקום הלך עם ספר, וגם בצבא החזיק בטנק שישה ספרים שונים.

מילדות נהג להתפלל בבית הכנסת, ומדי פעם שר את הפיוט "אנעים זמירות" .

תחביביו כללו משחקי טניס וצפייה בכדורגל וכדורסל, ואהדתו הייתה נתונה לקבוצת הכדורגל "הפועל פתח תקווה" ולקבוצת הכדורסל "מכבי תל אביב". את כל סובביו הדביק בחיבתו לגרביים צבעוניות ומאוירות, ונהג לגרוב גרביים שאינן תואמות.

הוא היה אדם חברותי, אהוב ומוקף חברים, שהפיץ סביבו אושר וקסם מיוחד. תמיד עזר לאחרים, התעניין והקשיב , רדף שלום וכיבד כל אדם באשר הוא.

אור סיים בהצלחה את שנת הלימודים הראשונה, באוקטובר 2023 היה אמור להתחיל את השנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה חגג אור עם חברים טובים בנתניה. עם פרוץ המתקפה חזר מיד הביתה, ארז תיק והתייצב למילואים כנהג טנק בגדוד 82 של חטיבת השריון 7. בעשרת הימים הראשונים למלחמה הוצב בגבול הצפון, שאליו התפשטה המלחמה מיומה הראשון, לאחר מכן נשלח לדרום, והיה חלק מהכוחות הראשונים שנכנסו לתמרון הקרקעי ברצועת עזה.

החל משלב ההכנות לכניסה הקרקעית ולאורך הלחימה עצמה, דאג אור בכל הזדמנות להרים את המורל בפלוגה, ועל כן זכה לכינוי "מפקד שטחי הכינוס".

באחד מימי השישי של המלחמה, בזמן שהיה בטנק, התחיל לשיר בקשר את הפיוט לשבת "יה אכסוף". כל הפלוגה הצטרפה אליו, וכך מצב הרוח הכללי השתפר פלאים.

במהלך המלחמה, יזם פרויקט לו קרא "בסלון של העגלון", על שם כינוי הקשר שלו – עגלון 3ב'. הפרויקט היה מעין פודקאסט ברשת הקשר הכללית של חילות החי"ר (חיל רגלים) והשריון, במסגרתו אור ריאיין חיילים, סיפר בדיחות וערך חידונים, על מנת לשמור על דריכותם של הלוחמים בזמן פעילויות, לקרב בין הצוותים ולהעלות את המורל.

לעיתון "במחנה" סיפר: "החיילים בשטח זקוקים למשמעות. כשאתה מראיין אותם זה נותן להם מעמד, פתאום הם לא עוד חייל בפלוגה אלא מישהו מספיק חשוב ומעניין בשביל להעלות לריאיון, ולאחרים זה נותן אפשרות לשמוע על החיים שמחוץ ללחימה".

הוא אף דאג למורל בעורף, ופרסם פוסט בו כתב: "כן כן, תחייכו. כמה שאפשר וכל אחת לפי יכולתה ותחושתה, אבל תרימו את הראש... למה להרים את הראש? כי זה מחזק. זה מחזק אותנו, שאנחנו נלחמים בחזית, זה מחזק את הסובבים אותנו, להראות שאנחנו לא נשברים משום אדם שלא מראה שהוא אדם, וזה מחזק את שרירי הגב. כל אמרה, חיוך, נחמה מורגשים מקדימה... אז תרימו את הראש כי אנחנו חזקים ונעבור את זה".

בזמן מלחמת צוק איתן (2014) כאשר היה עדיין תלמיד בבית ספר תיכון כתב במחברת שלו: "אני כולי צמרמורת כשאני מבין שאשכרה יש חיילים שלא מכירים אותי אבל מוכנים להקריב הכול בשביל שלא יהיה לי הפחד של המלחמה, שאהיה חופשי בארצנו. מאיפה יש להם האומץ והכוחות בשביל זה?

אני מזועזע ומעריך את זה שברגעים אלה ממש יש חיילים בתוך/בגבול עזה שעושים ומקריבים את הכול בשביל שנחיה כאן בשקט, מקדשים את החיים שלהם בשבילי. הם פשוט אנשים גדולים, הלוואי ואני אהיה חצי מהם".

בשבת, 2.12.2023, יום לאחר סיומה של הפסקת האש הראשונה במלחמה, יצאה הפלוגה של אור למשימה מבצעית בעיר חאן יונס שבדרום הרצועה. במהלך המשימה, נורתה לעבר הכוח אש צלפים של חמאס. אור נפגע ונהרג במקום.

רב-סמל אור ברנדס נפל בקרב ביום י"ט בכסלו תשפ"ד (2.12.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין חדיד. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "רק האור יוכל לחושך, רק האהבה תוכל לשנאה" (מרטין לותר קינג).

חברתו, רוני, ספדה לו: "לפני קצת יותר משנה, טסנו שנינו ביחד לטייל במזרח. כשמטיילים איתך, כל מפגש אנושי נהיה פי עשר יותר ארוך. כל מפגש הוא אירוע, כל שיחה היא חגיגה... עם כל אחד אתה מתחיל קשר ועם כל אחד יש לך קשר אחר ומיוחד. גרמת לי לראות את כל הנופים ולחוות את כל החוויות עם יותר צבעים, עם יותר רגש. גם בטיול וגם בחיים תמיד מסמר האירוע, תמיד מוקד הרעש והצחוק".

הפלוגה של אור לא נכחה בהלווייתו בשל הלחימה. במקביל להספדים שנאמרו בהלוויה, נשא בנצי, מפקד המחלקה של אור, הספד ברשת הקשר: "אור ברנדס, היית גדול מהחיים. הלב שלך היה פתוח לרווחה, לא משנה אם מישהו דיבר איתך אחד על אחד או שריאיינת אותו בקשר, משהו בקסם שלך שובר אותך, מושך אותך פנימה, מוציא אותך מעולם קר ומנוכר ומראה לך שאפשר לחיות אחרת. אפשר לצחוק מהחיים האלה ועל החיים האלה...

ידעת בידיעה פנימית עמוקה מה אתה עושה כאן במלחמה. היית עוגן של יציבות וודאות לגבי חשיבות הפעולות שלנו פה, דאגת שיגיע אלי מידע על אנשים שצריכים חיזוק... אני מצדיע לך עגלון 3ב', אני מצדיע לך מפקד שטחי הכינוס".

אור מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי לבוגרי רשת "אורט" שנפלו במערכות ישראל.

הוא מונצח בפרויקט הזיכרון "קווים לדמותם".

בית הכנסת בשוהם, בו התפלל מילדותו, נקרא על שמו – "משכן אור". אחת לחודש מתקיים בבית הכנסת שיעור "לאורו של אור" המוקדש ללימודי ליקוטי מוהר"ן של ר' נחמן שמאד אהב.

בפודקאסט "קול זיכרון" הוקלט פרק לזכרו של אור, בהשתתפות אחיו, ברק, ואחותו, ספיר. הפרק נקרא "קול זיכרון – אור ברנדס" וניתן להקשיב לו בכל פלטפורמות הפודקאסטים.

תשעה חודשים לאחר נפילתו נערך טקס באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" ובו הוענק לאור תואר בוגר על לימודיו. התעודה ניתנה להוריו.

קרוביו השיקו מיזם בשם "הגרביים של אור", במסגרתו נמכרות גרביים צבעוניות עם איורים המסמלים דברים שאהב.

עמוד לזכר אור נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_or brandes.

בפייסבוק נפתחה קבוצה לזכרו בשם "זוכרים את אור ברנדס".

עמודי הנצחה נוספים נפתחו באתר "למלא את החלל" ובאתר memoriz.plus.